"מצודדים" טור אישי

"הרגע המאושר ביותר בחיים הוא השניה שלפני אכילת הדבש.
זו שניה שאין שניה לה." פו הדוב. 
 
מה הרגע הכי מרגש בעונת כדורסל עבור אוהד הקבוצה?
יהיו שיגידו סל ניצחון על הבאזר, או השמחה שבלקיחת תואר. אחרים יבחרו במשחק מול קבוצה גדולה, כשהאולם מלא.
יהיה מי שיטען שהכי מרגש זה לראות פריצה של שחקן בית שעלה מהנוער, והאוהדים השרופים באמת יגידו שגם בהפסדים הכואבים
שאחריהם אתה נשאר ער כל הלילה יש איזשהו קסם אפל כזה, שחורט לך את הלב. אם תשאלו את זוהר, הבן שלי, הרגע הכי
קסום הוא השריקה למחצית, כי אז הולכים לאכול נקניקיה אצל יגאל.
כולם צודקים, אבל בשבילי יש רגע קסום אחד שמתעלה על כולם. מבחינה טכנית, הוא אפילו לא בעונה עצמה, אלא ממש כמה דקות לפני פתיחת העונה באופן רשמי.
לפני הג'אמפ בול הראשון. הרגע הזה שאתה חונה על גדת החצבאני, נכנס לאולם המיתולוגי, עובר על פני הצלחת המיתולוגית ואז עולה במדרגות לאולם. השניה הזאת,
שאחרי הסיבוב, שבה האולם נפתח מולך, סיני והתוף בצד ימין למטה, הילדים מתחילים להתאסף מסביב, המזכירות מאפסת את לוח התוצאות, והשחקנים כבר עושים חימום על הפרקט.
אתה נושם עמוק את הריח הזה, שאי.אפשר להגדיר אותו במילים, ויודע שעוד רגע תקבל את מנת הסם שלך, שהתגעגעת אליה כל הפגרה. 
השניה הזאתי, היא מבחינתי הרגע הכי מרגש של העונה. כל מה שיבוא אחריה: ניצחונות, הפסדים, סלים, ריבאונדים, פלייאוף, ליגה, גביע, אירופה - הכל הכל יבוא אחרי הרגע הקסום הזה.
הרגע שלפני הג'אמפ בול הראשון של העונה. 
 
איזה רגע זה, יא אללה.
 
 
 

צוד בדיחי

בן 38 הוא גר בקריית שמונה
מורה בבית ספר "המתמיד" בקרית שמונה
אוהד הקבוצה מגיל צעיר